יוסי גנוסר נולד בליטא, בריה”מ, בשנת 1946, עלה ארצה בגיל 12 עם הוריו וסבתו.
הוא היה ברוך כשרונות, רב פעלים ועשייה, שאמנם חי 58 שנים בלבד, אך מיצה אותם באופן כזה, שבלתי אפשרי לתאר את כול פועלו במילים ספורות. חלק מקורות חייו ידוע לכל.
הוא שירת בתפקידים בכירים ביותר במערכת הבטחון הישראלית, עסק בענייני השבויים והנעדרים, היה יו”ר עמידר, מנכ”ל מכון היצוא, היה שליחם של ראשי הממשלות לרשות הפלשתינית והעולם הערבי בכלל, היה חבר בפורום הציוני של יהודי בריה”מ והיה איש עסקים מוכשר.
יעקב פרי (מי שהיה ראש השבכ) אמר עליו: ” יוסי הפך את העשייה המודיעינית לאמנות. הוא ניחן בתכונות אישיות יוצאות דופן. כושר אינטלקטואלי חריג בחריפותו ושנינותו, מלווה בחוש הומור חריף וכושר משחק וחיקוי נדירים. כושר ביטוי שוטף ומרתק, כושר ניתוח יוצא מגדר הרגיל, יכולת הערכה, צפי, וקריאת מצבים נדירה. כל אלה בנוסף לכשרון נדיר ללימוד שפות ושליטה מלאה בהן. אין כמעט נושא חם, פרשה חריגה וסבוכה שיוסי לא היה שותף לה. בחוכמתו, בכושר האבחנה הדק, עקשנותו וכושר ההתמדה שלו הביאו לכך שהפך לאחד מעמודי התווך של שירות הבטחון. יוסי היה חברי הטוב, יועצי ואיש סודי”. דברי הספד רבים ומרגשים נכתבו על יוסי לאחר מותו. מילותיהם של ראשי ממשלה, שרים וראשי מערכת הבטחון, כמו גם אנשים שלא הכירוהו כלל, שמורים עמנו תמיד. בכולם מצוינת חוכמתו הרבה, מסירותו המרשימה לכל משימה שהוטלה עליו ונאמנותו האינסופית למדינת ישראל ולחבריו.
אחד הפסוקים שמתאר את יוסי היטב הוא ” על שלושה דברים העולם עומד:על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים”ממסכת אבות.התורה – היא כשרונו ללמוד ולחקור כל נושא שנדרש לו.העבודה – היא חריצותו והתמדתו בכל עבודה, כולל עבודה עצמית ורוחנית.דוד אמר לו “אתה ואני צריכים לעבוד יחד. אנחנו יכולים לעשות שינויים מדהימים בחיים של אנשים”, הדברים שראה וידע היו לו מובנים מאליהם, הוא לא נדרש למאמץ מיוחד. דוד היה זה שהפנה את תשומת ליבו ליכולות הללו. ל”גמילות חסדים” – קשר ישיר ליוסי, לתורה ולעבודה. את דוד הכיר יוסי גנוסר בשנת 1993. יחסו לדוד התחיל בספקנות ובבדיקה יסודית של העולם החדש שניגלה בפניו. לאחר לילות אינספור של שאלות, דיונים, שיחות, ויכוחים, הפכו השניים לחברים קרובים ולמורים זה של זה. יוסי הופתע לגלות בכל פעם מחדש, כמה דוד מבין, מנתח ומביע דעות חכמות, בנושאים גשמיים וחומריים לחלוטין, נושאים שלא היה לו שום מושג בהם קודם לכן. כמה הוא מצליח לראות בבירור את עולם העסקים, הפוליטיקה, תככים ומזימות ב”חלונות הגבוהים”, לאחר שתיאר לו במדויק את המצבים הללו. עולם שהיה זר לדוד לחלוטין. באותה מידה הופתע דוד לגלות בכל פעם מחדש, את עומק ההבנה של יוסי בעולמות הרוחניים, אבחנותיו המדויקות, והדרך בה היה מוצא פתרונות מעשיים לבעיות שמקורן בעולם הרוחני. ככל שהעמיקו השניים בשיחותיהם, הגיעו שניהם לתובנה החד משמעית –שאין דרך למצות את החיים בעולם הגשמי שלנו ללא שילוב תמידי ואיזון נכון בין החומר לרוח.
יוסי דרש מדוד במפגיע ליצור חומר, להשתמש בו לצרכיו, לדעת להינות ממנו ולקדם אנשים אחרים בעזרת החומר. דוד, מצידו, לימד אותו עולמות רוחניים מהם. וכך,זה מושך לשמיים וזה מושך לקרקע, עד שהאהבה הבסיסית האמיתית ששרתה ביניהם, הביאה אותם אל האמצע. באמצע הזה הם החליטו לעשות מעשה. לילה אחד בחדר העבודה של גנוסר הם החליטו להקים עמותה שתעסוק בעזרה כספית לנזקקים. החלום היה להקים עמותה יצירתית, פעילה, יוזמת, מכניסה ומוציאה כספים לפי קריטריונים שיקבעו, עמותה שאיננה נחה לרגע. יוסי החזיק מכשיר אחד שהיה מיועד לשיחות מדוד בלבד, מחשש שיחמיץ את השיחות ממנו בין מאות השיחות שהיה מנהל בכל יום. באמצע הלילה, הטלפון ה”הוא” היה מצלצל. בזינוק נחשוני יוסי מתנפל על הטלפון. מלמול לא ברור בצד השני, שאלות עצבניות בצד שלנו – מה? מה? איפה? כמה? לאן? תגיד עוד פעם, ועכשיו לאט, שנבין…למחרת בבוקר תכונה גדולה – צ’קים, בנקים, מזומן, מעטפות.כשהלילה יורד, בסביבות חצות, יוסי יוצא למבצע לילי חשאי. הוא אוסף את דוד מנקודת המפגש, ושניהם מתחילים במסע לילי של חלוקת כספים למשפחות – מנתיבות ועד צפת.הסידור היה כזה – יוסי נוהג, דוד אומר לו היכן לעצור, דוד יורד, מוסר את המעטפות וחוזר למכונית, יוסי גנוסר סירב להיחשף. המסעות הללו נמשכו שנים. פעמיים בשנה, לפני ראש השנה ופסח, ולעיתים גם במקרים מיוחדים שדוד הצביע עליהם. מעבר להנאה שבבילוי לילות שלמים יחדיו, הם היו חוזרים עם בוקר בפנים מוארות וזורחות, מלאי חוויות כמו ילדים שחזרו מטיול שנתי.
נושא הקמת עמותה מסודרת ויעילה עלה פעמים רבות, אך בכל פעם נוצרו הפרעות כאלה ואחרות עד שלבסוף הוקמה. הפערים החברתיים במדינת ישראל הטרידו מאד את מנוחתו של יוסי. הקוטביות הקיצונית הכלכלית, הסוציאלית, החברתית, הפערים באיכות החינוך שמקבלים ילדים באזורים שונים של הארץ, הביאו אותו ליזום שיחות רבות עם סוציולוגים, פסיכולוגים חברתיים, אנשי רוח ודת, ואנשי עסקים אתם יזם פרויקטים חינוכיים לילדים בבית שאן ובקרית שמונה. בשנים האחרונות אף תרם בקביעות למשפחות מעוטות יכולת בצפון הארץ ולחיילים לוחמים חסרי אמצעים.
העמותה הזו “עולם חסד” מהווה הגשמת חלום משותף של דוד ושל יוסי גנוסר ואין לנו ספק שהיא תעלה ותפרח ותגשים את ייעודה והחזון הנפלא שנטווה לה על ידם. פעילות שתאפשר חינוך נאות לצעירים מעוטי יכולת ותהווה קרש קפיצה והזדמנות שווה עבורם. ולנזקקים , אשר מזלם לא שפר עליהם, עזרה בתרומות של אנשים מצוינים אשר קיבלו את הזכות לתרום ולעשות למען גמילות החסדים וחדוות הנתינה.